top of page

יומן צפייה: הלילה של גמרי החטיבות

Updated: Jan 30

נתחיל מהשורה התחתונה, מבחינתי - למרות שראינו השבוע שני משחקים מאוד שונים, שתי הקבוצות שהלכו הביתה לימדו אותנו שיעור דומה: עד כמה משלמים ביוקר בליגת ה-NFL על גאווה וחוסר גמישות מחשבתית. במשחק המוקדם, היה זה צוות המאמנים של הרייבנס, שהתעקשו להפוך את ה-MVP שלהם, למאר ג'קסון, לגיבור, זנחו את משחק הריצה כמעט לחלוטין, ודאגו שנמשיך לדבר על נרטיב ה-Choker סביבו לפחות עד ספטמבר הבא. במשחק המאוחר, היה זה המאמן של הליונס, דן קמפבל, שהתעקש לדבוק בתדמית האגרסיבית שדבקה בו מתחילת העונה (הפייק פאנט מה-17 בקנזס סיטי, למי שכבר שכח), ופעם אחר פעם הימר על כל הקופה בדאון 4. גם כשהקבוצה שלו איבדה מומנטום והייתה חייבת את הנקודות.


רייבנס - צ'יפס


אז למה אני מתכוון כשאני כותב שהרייבנס ניסו בכוח להפוך את למאר לגיבור? ובכן, אחרי שהרייבנס פתחו את המשחק עם Three and out וספגו TD מרשים מאוד מקלסי (למרות כיסוי מושלם של קייל המילטון האדיר, שעד המשחק הזה לא איפשר אפילו TD אחד לטייט אנד ששמר עליו העונה), הם השיבו עם 7 נקודות משלהן. הדרייב הזה כלל ריצה מוצלחת למדי של גאס אדווארדס ל-15 יארד... זו הייתה הנשיאה היחידה שלו בכל המחצית הראשונה (היו לו עוד 2 במחצית השנייה). בסך הכול, הראנינג בקס של הרייבנס קיבלו את הכדור על הקרקע 6 פעמים, במשחק שבשום שלב לא באמת היה מחוץ לשליטה שלהם. רק 3 ריצות של ראנינג בקס בדאונים ראשונים כל המשחק. מול קבוצה עם אחת מהגנות המסירה הטובות בליגה, ואחת מהגנות הריצה החלשות בליגה (מקום 27 לפי DVOA). למה? תשאלו את טוד מונקן, מתאם ההתקפה של הרייבנס, שבעיניי חתום על ההפסד הזה לא פחות מהקוורטרבק שלו. ה-81 יארד שהרייבנס צברו על הקרקע, שוברים רצף של 36 משחקים (מאז שבוע 1 ב-2022) בו הרייבנס צברו לפחות 100 יארד על הקרקע.


בריאן בולדינגר, החביב עליי, מראה כאן שבשום שלב לא היה לתופסים של הרייבנס יתרון אמיתי על הסקנדרי של הצ'יפס.



אומנם הבחירות שלי השבוע לא ממש פגעו, אבל אם יורשה לי לקחת קרדיט על אמירה אחת שלי, שמתועדת היטב כבר מחודש אוקטובר - לג'אריוס סניד וטרנט מקדאפי הם זוג הקורנרים הכי טוב בליגה. השילוב בין הבליצים התדירים של ספאגנולו + ה-Press coverage סיבך את למאר כל פעם מחדש. מקדאפי נכנס רק לשנה השלישית בחוזה הרוקי שלו, אבל סניד הולך להיות FA באופסיזן הקרוב. האם נראה כאן עוד מקרה הולדאאוט כמו של כריס ג'ונס? או שמישהו ישלם לו את ה-20 מיליון דולר לעונה שהרוויח ביושר. גם עם מהלכים שאף אחד לא מדבר עליהם, וגם עם כאלה:



אני סבור שההגנה של הצ'יפס ניצחה עבורם את המשחק הזה. 3 איבודים, מהם 2 באנדזון, לא הולכים ברגל. אבל מהומס עשה במשחק הזה כל מה שנדרש ממנו, ויותר. ובעיקר - הוא התחיל אותו מדהים וכפה (לפחות במידה מסוימת) על הרייבנס את הטעויות שביצעו בהמשך. בדאון שלישי, הוא השלים 9 מתוך 13 מסירות - מתוכן 7 לדאון ראשון. לא במקרה הצ'יפס ניצחו את קרב ה-TOP ב-15 דקות.




גם השבוע, אפילו לא אחת מהמסירות שלו לא נרשמה כ-Interceptable pass (מסירה שהיה סביר שתיחטף), והוא הקוורטרבק השישי בלבד בהיסטוריה שרושם 5 משחקי פלייאוף רצופים ללא INT אחד (מאט ריאן, ג'ו פלאקו, דרו בריס, ג'ו מונטנה, טוני איסון, וג'ף הוסטטלר). אף אחד מהם לא המשיך את הרצף הזה למשחק שישי ברציפות.


אני חייב להודות. כשראיתי את מהומס מתקשה במהלך העונה, הצלחתי למצוא תירוצים בשבילו. בעיקר דרופים של התופסים השונים, ועייפות החומר. אבל את התקומה של טראוויס קלסי לא חזיתי. בשלבים מסוימים בעונה הרגילה הוא היה נראה בן 45, עם רגל וחצי בפנסיה, וחצי רגל בהופעה של טיילור סוויפט בארגנטינה. אבל הוא אשכרה "לחץ על המתג" וחזר להיות המפלץ שתמיד היה בפלייאוף. הופעה ראויה מאוד לנפץ בה את השיא של ג'רי רייס לתפיסות פלייאוף בקריירה.



למרות הכול, חייבים לתת להגנה של הרייבנס המון ריספקט. הם עשו כל מה שצריך כדי לשמור את הקבוצה שלהם במשחק, אחרי מחצית ראשונה קשוחה. בחצי השני, הצ'יפס לא שמו אפילו נקודה על הלוח, ורשמו רק 5 דאונים ראשונים ו-123 יארד בסך הכול. נראה שהם יצטרכו בקרוב למצוא מתאם הגנה חדש (מייק מקדונלד מועמד מוביל להיות המאמן הבא של הסיהוקס).


וכמדי ניצחון פלייאוף של הצ'יפס - אי אפשר בלי מילה על השופטים. אז נכון, הרייבנס סבלו הרבה יותר מדגלים צהובים. אבל, לפחות הפעם, אני ממש לא מחבב במיוחד את הנרטיב שהצ'יפס קיבלו עזרה מהשופטים שניצחה להם את המשחק - אי אפשר לשכוח את ה-TD של ראשי רייס בסקרין, שנמחק בגלל הולדינג שלא היה באמת קשור למהלך. וגם עבירה של Tripping על כריס ג'ונס באנדזון (מתועד היטב בסרטון למטה) שלא נשרקה והייתה יכולה להוביל לסייפטי על למאר.




בעיניי, זה היה משחק Legacy מובהק לשני הקוורטרבקים הדי צעירים האלה. מהומס מסיים אותו כקוורטרבק הראשון שמגיע ל-4 סופרבולים לפני גיל 30. עם 14 ניצחונות פלייאוף בקריירה - יותר מפייטון מאנינג, ופחות רק מטום בריידי וג'ו מונטנה.


ומן העבר השני, אנחנו עוד נשמע לא מעט דיבורים לא ממש מפרגנים על למאר בחודשים הקרובים. הנה כמה מספרים שקשה להתווכח איתם: מאזן 2-4 בפלייאוף, 9-9 ביחס TD-INT, שלושה הפסדים נרשמו עם יתרון ביתיות, אחד נוסף במשחק ללא קהל (שנת קורונה). הרייבנס הפסידו את כל ארבעת המשחקים בהם היריבה שמה יותר מ-13 נקודות.



המשכנו לנתח את המשחקים + עשינו פריוויו ראשוני לסופרבול, בפרק החדש של הפודקסט של "פיק סיקס"


להאזנה:




ניינרס - ליונס


21 פעמים בתולדות ה-NFL קבוצות הוליכו ב-17 נקודות ומעלה במשחקי גמר חטיבה. כל אחת ואחת מהן סיימה את המשחק בניצחון... עד הלילה. ועם כל הכבוד לברוק פורדי, דבר כזה לא יכול לקרות רק בזכות מחצית שנייה מעולה שלו (13 מסירות מדויקות מתוך 16, 174 יארד, טד באוויר ו-52 יארדים קריטיים על הקרקע). גם לליונס יש הרבה מניות בתוצאה הסופית.


בפריוויו של המשחק, דיברתי על התרחיש שבו מונטגומרי וגיבס יטחנו את הגנת הריצה של הניינרס. לא האמנתי כמה זה יהיה להם קל. חשבתי שהם ישימו עוד דגש על הריצות מחוץ ל-Edge שפגעו בהם כל כך נגד הפאקרס. זו תהיה נקודה שתבוא לידי ביטוי גם לקראת הסופרבול, ואני מתחיל לתהות אם לניינרס אולי פשוט אין את השחקנים להתגונן מול מהלכים כאלה העונה. הנה דוגמא אחת...


יצא לי לקרוא היום כמה דיווחים שהניינרס שוקלים לספסל את צ'ייס יאנג, ההחתמה הלוהטת שלהם מתום חלון ההעברות, בגלל שזיהו שהוא "לוקח מנוחה" במהלכים מסוימים במשחק. שימו לב כאן ל-92 באדום:




על מה עוד דיברתי באותו פריוויו? על תסריט בו גוף לא נמצא תחת לחץ ומצליח להאריך דרייבים. אז במחצית הראשונה, הליונס ניצבו בפני 5 מצבים של דאון 3 ולפחות 9 - הם הצליחו ב-4 מתוכם להשיג דאון ראשון (כולם לאמון-רה סיינט בראון הנהדר).


בסך הכול, כשהיה לו פוקט נקי, גוף השלים 25 מתוך 33 ניסיונות מסירה, עם טד ו-QBR של 81. כשהיה תחת לחץ - הוא היה 0 מ-8 עם QBR של 1 (מתוך 100, כן?).


קרדיט גדול לניק בוסה, בהקשר הזה, שהצליח סוף סוף לרשום 2 סאקים במשחק פלייאוף. היו לו בנוסף 7 לחצים בסך הכול. לא מגיע לווילקס, מתאם ההגנה של הניינרס, הרבה קרדיט במשחק הזה - אבל הוא עשה בחוכמה כשהזיז אותו לעיתים מהמאצ'אפ הישיר מול פני סוול (ב-18 סנאפים מולו, בוסה לא רשם אפילו לחץ אחד על גוף).


בצד השני של הכדור, כולם מדברים, ועוד ימשיכו לדבר, על המסירה של פורדי שזינקה מהקסדה של וילדור ליידים של איוק. אני חושב שזה היה המהלך הכי מרשים שפורדי היה מעורב בו במשחק - מהלך שמראה עד כמה הניידות שלו היא אנדרייטד:





על מה עוד כולם מדברים? על האגרסיביות של דן קמפבל בדאון 4 לאורך כל המשחק - הפילד גול בסוף המחצית הראשונה היה היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. אז מה גרם למאמן של הליונס ללכת על כל הקופה במחצית השנייה, כשנראה היה שהכול הולך נגד הקבוצה שלו והמומנטום מתהפך בדרמטיות?


לפי מודל האנליטיקס של ESPN - בשני המקרים של דאון 4 בחצי השני, לא היה הבדל גדול בין לבעוט פילד גול או לנסות להשיג דאון 1, בהקשר להשפעה על ההסתברות של הליונס לנצח. סדר גודל של 3 עשיריות האחוז הבדל (לטובת האפשרות של לנסות להשיג דאון 1). האם הייתה כאן שאלה של נאמנות ללא פשרות לדרך שהתווה לאורך כל העונה? האם זו החלטה שהגיע איתה "מהבית"? או שאולי הוא פשוט לא סמך על הבועט שלו? אגב, למייקל באדג'לי יש 76.5% הצלחה בקריירה בבעיטות מטווחים של 40-49 יארד, ו46.7% הצלחה בבעיטות של מעל ל-50 יארד. אז ממש לא מובן מאליו שהבעיטות האלו היו שוות 3 נקודות אוטומטיות.


גיבור טראגי נוסף, בהקשר הזה: ג'וש ריינולדס. הרסיבר שבנה קשר מצוין עם גוף עוד מימיהם המשותפים בראמס, עם כמה דרופים אכזריים במיוחד - כולל זה, במצב של דאון 4 ו-2 (קשה לי לבקר את ההחלטה ללכת על זה, כשהמהלך נראה ככה)



למי שרוצה להעמיק עוד קצת בשאלת האנליטיקס סביב ההחלטות של קמפבל, ממליץ להעמיק בלינק הזה:



ושתי נקודות אחרונות, שיכולות להיות מאוד משמעותיות במפגש מול הצ'יפס:


בשני המשחקים בפלייאוף, הניינרס עשו פחות יארדים על הקרקע מאשר היריבה שלהם (182-155 לליונס במשחק האחרון) - ועדיין ניצחו. זו סטטיסטיקה שיהיה קשה מאוד לנצח איתה משחק שלישי רצוף.


הניינרס רשמו 2 קאמבקים מדהימים בפוסט-סיזן הזה בזכות יעילות התקפתית יוצאת דופן. 8 מתוך 10 דרייבים במחציות השניות הובילו לנקודות, כולל 5 מתוך 5 במשחק האחרון.


פיק סיקס Rundown


  1. בעקבות הניצחון הלילה, לניינרס יש 38 ניצחונות פלייאוף בתולדות הפרנצ'ייז - הכי הרבה בתולדות הליגה.

  2. לקבוצות ה-NFC צפון אין מזל במשחקי גמר חטיבה מאז 2007. המאזן המצטבר שלהן הוא 9 הפסדים, וניצחון 1 בלבד (שגם הוא ניצחון של קבוצה מהבית על אחרת - הפאקרס על הברס ב-2010).

  3. מאז שנת 2013 - לכל קבוצה בליגה יש לפחות קאמבק אחד מפיגור של 10 נקודות ומעלה במהלך המחצית השנייה. לכולן חוץ מאחת - בולטימור רייבנס. אולי זה בגלל שהם לא מורגלים לכך? הפיגור הדו-ספרתי אתמול היה הראשון שלמאר התמודד איתו מאז דצמבר 2021.

  4. אני לא חושב שהוא הלך לישון עצוב, אבל ג'רי רייס האגדי נפרד בלילה הזה משני שיאים (לפחות): על השיא של קלסי לתפיסות בפלייאוף כבר דיברנו. השני - שיא הפרנצ'ייז ל-TD בעונה, שנשבר על ידי מקאפרי (24 בסך הכול העונה). רייס רשם 23 בעונת 1987 (12 משחקי עונה רגילה + משחק פלייאוף אחד).

  5. איזה מזל יש לצ'יפס שספאגנולו כבר לא ילד, והרפתקאות המאמן הראשי (הלא מוצלחות) כבר מאחוריו.

  6. אחרי שכבר הבנו שהבחירות שלי הן לא משהו להסתמך עליו - הנה קטע קצר ממישהו עם רזומה יותר מרשים: פיטר שרייגר, עם 4 בחירות מדויקות ברצף של הזוכה בסופרבול משנים קודמות, ועם בחירה חמישית שעדיין בחיים!







159 views0 comments
bottom of page